<h1>העיטור אות ח' חלוקת קרקעות</h1>
<h2>דף מח.</h2>
אתמר שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר וקימא לן כרב דאמר האחין שחלקו יורשין הוו. ומסתברא דוקא חלקו קרקעות דכי הדדי נינהו אבל אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים לא כדגרסינן בבבא קמא (ט'.) שני אחין שחלקו אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים ואסיקנא באיכא דאמרי אדרבא לאידך גיסא דאמר ליה להכי שקלי כספים דאי מגנבי לא משתלמנא מינך ולהכי שקלת ארעא וכו' וקיימא לן כאיכא דאמרי. ורבינו אלפס כתב מדקימא לן כרב דאמר בטלה מחלוקת הלכך אי שקל חד מניהו ארעא וחד כספים ובא בעל חוב ונטל את הקרקע דינא הוא דשקיל פלגא בכספים ולא מצי למימר ליה להכי שקלת ארעא דאי מטרפא מינך לא (משתלמנא מינך) [משתלמא לך מנאי מידי].
ומסתברא דרב נחמן דאמר (קידושין מ"ב:) הרי הן כלקוחות לגבי אונאה הוא דקאמר דלית להו דינא דשום הדיינין אבל לגבי חלוקתן יורשין הוו כדקיימא לן לעיל כרב (ב"ב ק"ז.) דאמר בטלה מחלוקת דבכולהו נוסחי גרסינן יורשין הוו ולא גרסינן כיורשין דמו וליתה להא דאמר רבי יוחנן (גיטין כ"ה. וש"נ) האחים שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל דקימא לן יורשין הוו ואי נמי הלכתא כותיה לאו משום דאין ברירה אלא משום דלחומרא אי נמי בתחלתה כדאיתא התם (בגיטין כ"ה.) הלכך האי קושיא דמקשינן התם (גיטין מ"ח.) לדידן דסבירא לן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כריש לקיש וסבירא לן דלקוחות הן לא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד ליתה דיורשין הוו ולא לקוחות ואין מחזירין זה לזה ביובל והלכתא כריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי בכל פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דאי איתה להאי טעמא דאמר רבינו יעקב דהלכה כרבי יוחנן גבי יובל ושדה אחוזה [וביכורים שאני] כי אקשינן בבבא בתרא (קל"ו:) גבי מכר הבן בחיי האב והא איפלגו בה חדא זימנא לישני ליה אצטריך משום דכתיב ולביתך והא דקשיא מאי טעמא לא אייתי תנאי מהא דהחובל בדין יום או יומים מסתברא משום דאיכא למימר אפילו לריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מודה בעבד דכקנין הגוף דמי הואיל ואי מית כליא קרנא וכי פליגי בקרקע פליגי ומשום הכי אייתי ליה הכא תנאי דפליגי בקרקע וכי איתיה בהחובל (ב"ק פ"ט. וב"ב נ'.) דאיירי בעבד מייתי פלוגתא דעבד כדאשכחן גבי ספק וודאי דמייתי מידי דדמי ליה היכא דמעיקרא ספק והדר ודאי מייתי ליה נמי הכי (חולין י'.) והיכא דמעיקרא ודאי והדר ספק מייתי ליה נמי הכי (פסחים ט'.) הכא נמי לא שנא והלכך יורשין הוו וכו' ויש ברירה וכי פסקינן בביצה (ל"ז:) הלכה כרבי אושעיא הני מילי בדרבנן במאי דפליגי אבל בדאורייתא לא פסקינן דלא איירי בה וקימא לן כדאיתא בעירובין (ל"ז:) דמאן דאית ליה ברירה לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן.
<h2>דף נב:</h2>
ומסתברא דרב נחמן דאמר (קידושין מ"ב:) הרי הן כלקוחות לגבי אונאה הוא דקאמר דלית להו דינא דשום הדיינין אבל לגבי חלוקתן יורשין הוו כדקיימא לן לעיל כרב (ב"ב ק"ז.) דאמר בטלה מחלוקת דבכולהו נוסחי גרסינן יורשין הוו ולא גרסינן כיורשין דמו וליתה להא דאמר רבי יוחנן (גיטין כ"ה. וש"נ) האחים שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל דקימא לן יורשין הוו ואי נמי הלכתא כותיה לאו משום דאין ברירה אלא משום דלחומרא אי נמי בתחלתה כדאיתא התם (בגיטין כ"ה.) הלכך האי קושיא דמקשינן התם (גיטין מ"ח.) לדידן דסבירא לן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כריש לקיש וסבירא לן דלקוחות הן לא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד ליתה דיורשין הוו ולא לקוחות ואין מחזירין זה לזה ביובל והלכתא כריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי בכל פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דאי איתה להאי טעמא דאמר רבינו יעקב דהלכה כרבי יוחנן גבי יובל ושדה אחוזה [וביכורים שאני] כי אקשינן בבבא בתרא (קל"ו:) גבי מכר הבן בחיי האב והא איפלגו בה חדא זימנא לישני ליה אצטריך משום דכתיב ולביתך והא דקשיא מאי טעמא לא אייתי תנאי מהא דהחובל בדין יום או יומים מסתברא משום דאיכא למימר אפילו לריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מודה בעבד דכקנין הגוף דמי הואיל ואי מית כליא קרנא וכי פליגי בקרקע פליגי ומשום הכי אייתי ליה הכא תנאי דפליגי בקרקע וכי איתיה בהחובל (ב"ק פ"ט. וב"ב נ'.) דאיירי בעבד מייתי פלוגתא דעבד כדאשכחן גבי ספק וודאי דמייתי מידי דדמי ליה היכא דמעיקרא ספק והדר ודאי מייתי ליה נמי הכי (חולין י'.) והיכא דמעיקרא ודאי והדר ספק מייתי ליה נמי הכי (פסחים ט'.) הכא נמי לא שנא והלכך יורשין הוו וכו' ויש ברירה וכי פסקינן בביצה (ל"ז:) הלכה כרבי אושעיא הני מילי בדרבנן במאי דפליגי אבל בדאורייתא לא פסקינן דלא איירי בה וקימא לן כדאיתא בעירובין (ל"ז:) דמאן דאית ליה ברירה לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן.
<h2>דף נז.</h2>
ומסתברא דרב נחמן דאמר (קידושין מ"ב:) הרי הן כלקוחות לגבי אונאה הוא דקאמר דלית להו דינא דשום הדיינין אבל לגבי חלוקתן יורשין הוו כדקיימא לן לעיל כרב (ב"ב ק"ז.) דאמר בטלה מחלוקת דבכולהו נוסחי גרסינן יורשין הוו ולא גרסינן כיורשין דמו וליתה להא דאמר רבי יוחנן (גיטין כ"ה. וש"נ) האחים שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל דקימא לן יורשין הוו ואי נמי הלכתא כותיה לאו משום דאין ברירה אלא משום דלחומרא אי נמי בתחלתה כדאיתא התם (בגיטין כ"ה.) הלכך האי קושיא דמקשינן התם (גיטין מ"ח.) לדידן דסבירא לן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כריש לקיש וסבירא לן דלקוחות הן לא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד ליתה דיורשין הוו ולא לקוחות ואין מחזירין זה לזה ביובל והלכתא כריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי בכל פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דאי איתה להאי טעמא דאמר רבינו יעקב דהלכה כרבי יוחנן גבי יובל ושדה אחוזה [וביכורים שאני] כי אקשינן בבבא בתרא (קל"ו:) גבי מכר הבן בחיי האב והא איפלגו בה חדא זימנא לישני ליה אצטריך משום דכתיב ולביתך והא דקשיא מאי טעמא לא אייתי תנאי מהא דהחובל בדין יום או יומים מסתברא משום דאיכא למימר אפילו לריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מודה בעבד דכקנין הגוף דמי הואיל ואי מית כליא קרנא וכי פליגי בקרקע פליגי ומשום הכי אייתי ליה הכא תנאי דפליגי בקרקע וכי איתיה בהחובל (ב"ק פ"ט. וב"ב נ'.) דאיירי בעבד מייתי פלוגתא דעבד כדאשכחן גבי ספק וודאי דמייתי מידי דדמי ליה היכא דמעיקרא ספק והדר ודאי מייתי ליה נמי הכי (חולין י'.) והיכא דמעיקרא ודאי והדר ספק מייתי ליה נמי הכי (פסחים ט'.) הכא נמי לא שנא והלכך יורשין הוו וכו' ויש ברירה וכי פסקינן בביצה (ל"ז:) הלכה כרבי אושעיא הני מילי בדרבנן במאי דפליגי אבל בדאורייתא לא פסקינן דלא איירי בה וקימא לן כדאיתא בעירובין (ל"ז:) דמאן דאית ליה ברירה לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן.
